היי
אני מתחילה את הפוסט הזה בנימה קצת עצובה כי כאן דרכינו נפרדות.
אך כמו כך במהלך הטיפול הכרתי בחור נחמד וחביב ושמו פרופסור שמואל מרטיק.
אולי בעצם הגיע כבר הזמן להתמסד, אחרי הכל הוא פרופסור אז הוא בא ממקום טוב, בטח אמא ואבא ישמחו
הכרתי אותו באופן טיפול רפואי ואילולא הייתי חולה בדלקת ריאות דרכינו לא היו נפגשות
וכמו שרשמתי בפוסט הקודם אין דבר רע בלי משו טוב רק שהפעם זה עובד לטובתי
תודה לכולכם שתמכתם בי ועזרתם לי ברגעים הקשים האלו שכמעט נשברתי. בזאת אני נפרדת ממכם ואומרת שלום וממשיכה את חיי עם שותפי לחיים פרופסור מרטיק. אני מקווה שהמזל גם יאיר פנים לכם.
המחלה הזאת היתה מין מבחן אופי לאני העצמי שלי וחיזקה אותי מאוד.
אם אתם רוצים ליצור איתי קשר שלחו תגובות תומכות ואוהבות כמו שעשיתם עד עכשיו דבר שעזר לי לעבור את המחלה הקשה ובלעידכם אני לא יודעת מה הייתי עושה היום
אז עד כאן הבלוג שלי נתראה באירועים משמחים
